אחווה ליווי רוחני

ליווי רוחני משול למעין "ריקוד של נשמות" עם החולה הנוטה למות ובני משפחתו.
החולה נמצא במרכז הבמה סבלו, תודעתו, מודעותו, אמונתו, כעסיו, פחדיו ותובנותיו.

ליווי רוחני הוא נתינת מזור לנפש האדם וזאת על ידי יצירת אפשרויות חיבורת בין התודעה הפיסית  לבין התודעה הרוחנית של האדם. המלווה הרוחני משמש כעד לתהליך עוצמתי, עדין, מרגש וכואב.
הזמן הוא סיום חיי החולה, סגירת מעגלים ופתיחה מעגלים רוחניים חדשים.
המקום הוא ביתו של החולה, הוספיס, בית חולים ומוסדות סיעודיים.

זהו המקום והזמן לאיכויות הבאות שהפרמטרים הבאים חייבים להיות נוכחיים במרחב: חמלה, אהבה, הקשבה, סליחה, נתינה, תפילה ותקשורת (על גווניה השונים). המלווה הרוחני ניצב ברקע נטול אגו. השפה המדוברת היא האמת הנצחית, התקשרות מתבצעת: מלב אל לב, נשמה אל נשמה, תודעה אל תודעה. שם שואלים החולים בין השאר: למה זה מגיע לי? האם יש אלוהים? היכן הוא? האם הוא שומע אותי? מה יקרה עם משפחתי לאחר מותי? כיצד יסתדרו בחיים? מה קורה לאחר המוות? לאן אני הולך? זהו המקום שבוא המלווה הרוחני עומד מול מותו שלו וכאן הוא מגלה את עוצמת החיים ולעתים ביחד עם החולה מוצאים את פשר החיים.

תפקידו של המלווה הרוחני מתבטא בין השאר בלהיות נוכח, להושיט יד לחולה, כל חולה על פי דרכו וכל משפחה על פי אמונותיה. במרחב הנ"ל נשאלות שאלות רבות קשות וכואבות ומתרחש הניסיון למצוא תשובות אמת על ידי החולה הנוטה למות כשהמלווה הרוחני לצידו.

הליווי הרוחני ניתן לחולים ולבני משפחתם ללא הבחנה של גזע, דת, מין ולאום ותוך התחשבות בצרכים תרבותיים ודתיים, הן לאנשים מאמינים (בכל סוג של אמונה) והן לאנשים שאינם מאמינים.

"לראות עולם מלא כגרגר חול וגן עדן בפרח שדה, להכיל את האינסוף בכף יד ואת הנצח בשעה אחת"
(וויליאם בלייק)